אנו חיים בשלב מעבר, בתקופה שבה הולך ונעלם כתב היד, לטובת תקשורת ואינטימיות דיגיטלית. עבורי, זהו המקום והזמן להנציח את מורשת הצורניות מן העבר, ולברר כיצד היא עוברת טרנספורמציה או אדפטציה להווה. הגופן הגמיש שפיתחתי, מנסה מצד אחד לשמר ולחקות את המסורת הצורנית של הכתיבה הידנית, ומצד שני, לקחת אותה כמה צעדים קדימה אל עבר המרחב הדיגיטלי שבו היא ממילא מתקיימת היום.

​

הגופן אינו מנסה להתחקות אחר תנועת היד האנושית הקליגרפית בשלמותה, אלא מתאים את תכונותיו בעקבות שינוי הכלי הטכנולוגי. תפקידו הוא לתאר מהלך, התפתחות הנובעת מן העבר, והתקדמות אל עבר השלב הבא. במקביל הוא מציית לכללי השפה ושומר על צורות מזוהות של אותיות, אם כי אינו מתחייב לבהירות מוחלטת, בייחוד בנקודות המעבר.

​

הטכנולוגיה הוריבאילית היא המדיום שדרכו אני מציגה תהליך, הצעה לתנועה אבולוציונית עדכנית. יתרונותיה הן גמישות ויזואלית, רעיונית ומחשבתית. היא מאפשרת לי לייצר מגוון רחב של צורות בפורמט אחד, לייצר מוביליות ותנועה בין השלבים, ולהגביר את האינטראקציה וחופש הבחירה של המשתמש. ה"תנואות" מוטמעות בקוד, והן יודעות לתפקד בפורמטים דיגיטליים שונים, וגם להתאים את עצמן למערכות טיפוגרפיות מורכבות.

​

הפרויקט נוגע בהתפתחות הטיפוגרפית של כתב היד העברי מהיבטים היסטוריים, חברתיים וטכנולוגיים. מעבר לחשיבותו של המהלך האבולוציוני שמוצג, שניתן לכנותו במובן מסוים תיעודי, יש משמעות בעיני גם להרחבת המנעד הטיפוגרפי, כזה המנסה בין השאר לחקות את יכולת הבחירה האינדיבידואלית והשונות החזותית המאפיינת את הכתיבה הידנית. בתוך כל אלה הוא מעלה שאלות בנוגע לחשיבותה של הקריאות, לתפקידו של המעצב בעולם שבו הכוח עובר לידי משתמש הקצה, וביחס לעתידה של מערכת הכתב שלנו.